ביקוריו המתוכננים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקפריסין, שם אמורה הייתה להתקיים הפסגה המשולשת התשיעית עם ראש ממשלת יוון ונשיא קפריסין, ובתורכיה, ביקור ראשון מסוגו של ראש ממשלה ישראלי זה 15 שנה, נדחו לספטמבר 2023 בשל מצבו הבריאותי. אולם מרכזיותו, עבור ישראל, של האגן המזרחי של הים התיכון כזירה אסטרטגית, כלכלית ומדינית עומדת בעינה. עם כל השלכותיו האפשריות של דיאלוג מדיני עם ארדואן – ויש נקודות מפגש משמעותיות בין האינטרסים של ישראל ותורכיה – סדר העדיפויות צריך להיות ברור. ישראל אינה צריכה להיענות ללחצים מצד תורכיה להקמת צינור גז אליה, ולצד החתירה לפתרונות מוסכמים בשאלת קפריסין, ובאשר למתווה הגבולות הימיים, חשוב לעמוד לצד דרישות היסוד של קפריסין ויוון, היכולות בין היתר להעניק לישראל עומק אסטרטגי בעת חירום. חשוב במיוחד לוודא שבכל הסדר תישמר עצמאות ההחלטה של קפריסין באשר למדיניות החוץ שלה.
מסכת הביקורים ומשמעויותיה
לא במקרה היה אלי כהן שר החוץ הראשון שביקר ביוון לאחר ניצחונו של קיריאקוס מיצוטאקיס בבחירות, כאורחו של שר החוץ החדש יורגוס יראפטריטיס. תוצאות הבחירות בסבב השני (25 ביוני 2023) היו הפעם חד-משמעיות, לאחר שבסבב הקודם לא השיגה מפלגתו, “ניאה דמוקרטיה” (דמוקרטיה חדשה), השולטת ביוון מאז 2019, את הרוב הנדרש להקמת ממשלה נוספת. על פי החוקה היוונית, המפלגה הזוכה במרב הקולות בסבב השני מקבלת “בונוס” אלקטורלי, וכך הגיעה לרוב מוחלט של 158 מבין 300 חברי הפרלמנט.
בכך הושלם, בפועל, סבב פוליטי במדינות מזרח הים התיכון שיצר, לפחות להלכה, יציבות מדינית, ואפשרות לבחון מרחבי תמרון חדשים. בישראל הושבעה ממשלתו השישית של בנימין נתניהו (29 בדצמבר 2022), אם כי למרות הרוב הפרלמנטרי היציב היא נתונה לטלטלה פנימית מתמשכת; בקפריסין הושבע לנשיאות (28 בפברואר 2023) שר החוץ לשעבר, ומאדריכלי הקשר עם ישראל, ניקוס כריסטודולידס; רג’פ טאיפ ארדואן, השולט בפוליטיקה התורכית זה שני עשורים, תחילה כראש ממשלה ולאחר מכן כנשיא אקזקוטיבי, ניצח בסיבוב השני בבחירות לנשיאות (28 במאי 2023) והושבע לכהונה שלישית כנשיא (3 ביוני), כאשר הקואליציה בהנהגת מפלגתו – AKP, “הצדק והקדמה” – מחזיקה ברוב גם בפרלמנט.
ניתן להוסיף לרשימה זו גם את נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי, שלא נזקק ליותר ממחוות חיצוניות של הליכים דמוקרטיים, לכאורה, כדי לבסס את שלטונו. תחת מנהיגותם של מדינאים מנוסים אכן מסתמנות אפשרויות חדשות של הידברות, כולל בין תורכיה ליוון, ונעשים שוב ניסיונות לגישור ולמציאת פתרונות, אולי גם בשאלת קפריסין, למרות מורכבותה ומשקעי החשד שהעמיקו במרוצת השנים. אך כל זאת, לצד הידוק קשרי הקרבה הקיימים ותרגומם לשפת המעשה במגוון תחומים, החל בתרגילים צבאיים וכלה בהסדרים לייצוא אנרגיה.
כך, ביקורו של השר כהן ביוון (6 ביולי 2023) שיקף את החשיבות ששתי המדינות מייחסות למערך הכוחות המתגבש והולך במרחב זה. גם ביקורו של מיצוטאקיס בקהיר בראשית אוגוסט נתן ביטוי לסדר עדיפויות דומה, כולל חיזוקו של מערך הכוחות הגלום ב”פורום הגז של מזרח הים התיכון” (EMGF). בהקשר הישראלי-יווני, ראייה משותפת של איומים והזדמנויות, קרבה ערכית ותרבותית, והסיכויים לשיתוף פעולה אנרגטי וכלכלי יוצרים יחד “גשר מעל הים התיכון” (מונח שהשתמשו בו בישראל בשנות החמישים והשישים לתיאור הקשר עם צרפת).
ישראל מעורבת באורח אינטנסיבי בחיזוק יכולותיה הצבאיות של יוון, בדגש על הכשרת טייסים. ישראלים הפכו להיות חלק ניכר מן התיירים ביוון והמשקיעים בקפריסין. במישור המדיני, ישראל תומכת בתוקף בעמדה המוסכמת בין מצרים ליוון לגבי גבולות המים הכלכליים במזרח הים התיכון, בניגוד לקו שהותווה על ידי תורכיה ו”ממשלת ההסכמה” [השנויה במחלוקת] במערב לוב. בהמשך הדרך יוון צפויה להפוך אם לא לצומת (Hub) אז לפחות לנתיב אספקה של אנרגיה ממזרח הים התיכון לאירופה. בינתיים, ישראל צריכה ויכולה להרגיע את יוון וקפריסין כי לא תושגנה הסכמות עם ארדואן הנוגדות את האינטרסים שלהן.
מה יהיה על סדר יומו של נתניהו בתורכיה?
הרמזים והלחצים החוזרים ונשנים מצד ארדואן וממשלתו, שמטרתם לשכנע את ישראל לייצא את הגז מנכסיה במזרח הים התיכון באמצעות צינור לתורכיה, ולסייע לה בכך להפוך לצומת אנרגיה מרכזי מול אירופה, לא יועילו, בסופו של דבר. כל פרויקט מסוג זה חזקה עליו שייקלע מייד לעימות באשר לשימוש במים הכלכליים של קפריסין. מעבר לכך, אין לישראל עניין להיות רתומה בחיבור קבוע מול הנהגה תורכית שכבר הוכיחה כי היא יכולה לשנות את הלך רוחה במחי יד. נותרו בעינם המשקעים שהותירו גילויי העוינות שלה בעת משבר, ובייחוד בעת עימות עם חמאס. כל זאת, כמוסבר להלן, כאשר קיימות חלופות שגם הן עולות בקנה אחד עם האינטרס התורכי.
מנקודת מוצא זו, איך יעוצב סדר היום של נתניהו באנקרה, אם הוא אכן ידחה, ולו בנימוס, את ניסיונו של ארדואן לחלץ התחייבות ישראלית בנושא הגז? יש, בנסיבות הנוכחיות, שורה של נושאים אחרים שבהם שתי המדינות – למרות המחלוקות המרות של השנים האחרונות – יכולות להגיע לעמק השווה, גם מבלי שישראל תתחייב לפרויקטים שלא לצורך או תקריב את השותפות האסטרטגית עם יוון וקפריסין.
כך, היקף הסחר (המוטה באופן חד לטובת הייבוא מתורכיה) הולך וגדל – 5.8 מיליארד ייבוא מתורכיה, מול 1.9 ייצוא ישראלי אליה, בשנת 2021; 6 מיליארד ייבוא ו-2.5 מיליארד ייצוא ב-2022 – למרות מצוקות הכלכלה התורכית, הנתונה בסחרור אינפלציוני. ישראל עשויה אף להרחיב את הייבוא החקלאי מתורכיה במסגרת מאמציה להוריד את יוקר המחיה. חומרת המצב הכלכלי איימה בשנה האחרונה לערער את מעמדו הפוליטי של ארדואן – אם כי בסופו של דבר השכיל להיחלץ מקשייו – ומילאה תפקיד מרכזי בהחלטתו לשנות כיוון במדיניותו האזורית ולחתור לפיוס (וגיוס השקעות) עם איחוד האמירויות ועם סעודיה, ובתוך כך גם עם מצרים וישראל.
במישור האסטרטגי, כפי שהמחיש ביקורו של שר הביטחון יואב גלנט בבאקו ביולי 2023, יש לישראל ולתורכיה גם יחד אינטרס מובהק בביצור יכולתה של אזרבייג’ן להגן על עצמה, בין היתר אל מול המתיחות הגוברת בינה לבין איראן. לצד מעמדה כבעלת ברית קרובה של תורכיה (ששפתה קרובה מאוד לתורכית) קיימה אזרבייג’ן במרוצת השנים קשרי ביטחון ומודיעין הדוקים עם ישראל, ולאחרונה גם פתחה שגרירות בארץ (לישראל יש שגרירות פעילה בבאקו זה למעלה מ-30 שנה). עמדתה של תורכיה בנושא האיראני בכללותו, בדגש על פרויקט הגרעין, נותרה דו-משמעית: בעבר הצביעו רק תורכיה וברזיל במועצת הביטחון של האו”ם נגד הסנקציות (החלטה 1929, 2010); עם זאת, הן בסוריה – שבה תורכיה תומכת במורדים ואיראן מחזקת את אסד – והן בשאלה האזרית, תורכיה ואיראן ניצבות משני עברי המתרס, והתורכים אף פעלו במקרים מספר בשנה האחרונה לסיכול ניסיונות פיגוע איראניים (בין היתר נגד יעדים ישראליים) על אדמתם.
באשר לעתידו של “המועדון” הים-תיכוני, ובניית זהותו ומוסדותיו, ישראל, יוון וקפריסין נקטו שוב ושוב (בהודעות הסיכום של מפגשי הפסגה המשולשים) שפה זהירה הרומזת לאפשרות של הרחבת מעגל השותפות, והותרת דלת פתוחה לכל מי שיענה להגדרה המקובלת כיום של מדינות שהןLike Minded” ” – “בראש אחד” – בהשקפת עולמן הבסיסית. בתקופה שבה פעל באופן מובהק במאפיינים “נאו-עות’מאניים” באגן הים התיכון היה ארדואן רחוק מאוד מלענות על הגדרה זו. הוא אף לא הוזמן לכנסים (הווירטואליים) של מנהיגים דמוקרטיים שיזמה ארה”ב. השותפות הקואליציונית עם הימין הלאומני, מפלגת MHP וה”זאבים האפורים”, שבראייתם מחצית הים האגאי וחלק גדול מאיי יוון צריכים לשוב לריבונות תורכית, גם היא מעוררת דאגה.
עם זאת, מהלכיו האחרונים של ארדואן, כולל ההסכמה להרחבת נאט”ו והאיתותים בדבר רצון בהידברות עם יוון, יכולים להתוות נתיב אחר. ישראל יכולה לסייע בכך, ובהתוויית מסלול של הרחבת האינטגרציה האזורית, שיביא גם לשיפור מעמדה של תורכיה בוושינגטון. עם זאת, התנאי לכך הוא ביצור הקשר עם יוון וקפריסין, תיאום עמדות והתייצבות כחזית אחת במסגרת מאמצי ההסדרה מול תורכיה.
אופציות לייצוא הגז והשלכותיהן
בנוסף לייצוא הקיים לירדן ולמצרים – החשוב כשלעצמו, הן משיקולי ביטחון לאומי והן משום שהוא מבטיח שווקים חיצוניים יציבים – מה שישראל צריכה לחתור אליו במזרח הים התיכון (ולא רק שם) הוא לשמר את המידה הרבה ביותר, ככל האפשר, של גמישות בקבלת החלטות. צינורות גז, מעל ומעבר למחירם המופלג, אינם הפתרון גם בהיבט האסטרטגי. המענה גלום במתקני הנזלה, בין אם על אדמת קפריסין ובין אם במתקן ימי – FLNG, שיאפשרו ייצוא באוניות לכל יעד שיש בו מתקן הגזה מחדש (הסיכויים להקמת מתקן יבשתי בחופי ישראל קלושים, בכל מקרה, בשל עמדת הרשויות המקומיות).
אפשרות נוספת היא הקמת תחנת כוח בקפריסין וחיבורה, יחד עם קווי כוח ישראליים ומצריים, לרשת האירופית. כל אלה הם פתרונות המחייבים שיתוף פעולה הדוק עם קפריסין ויוון. תידרש גם עמידה איתנה בכל הנוגע לתמיכת ישראל, כאמור, בעמדה היוונית-מצרית בנושא גבולות ה- .EEZ
אין פירוש הדבר שתורכיה תישאר בהכרח מחוץ למשחק. יכולות הנזלה מוגברות (LNG או FLNG) יוכלו לאפשר אספקה של גז – ישראלי, מצרי או אף קפריסאי – לתורכיה בספינות והתחברות למתקני הגזה מחדש, אך בדרך זו תישמר הגמישות ויימנע מצב של תלות הדדית קשיחה.
חשיבותן של קפריסין ויוון לעומק האסטרטגי של ישראל
אחת הסיבות לכך שישראל פועלת לקיים, לבסס ולהרחיב את שיתופי הפעולה במשולש הישראלי-יווני-קפריסאי נוגעת לתפקיד ששותפותיה במזרח הים התיכון עשויות להתבקש למלא אם ישראל תמצא את עצמה מעורבת בעימות נרחב בצפון. מדובר באפשרות שסבירותה עולה נוכח פעולות ההתגרות של חיזבאללה בעת האחרונה, ועלול להתלוות לה גם ירי מעזה. לאור היקף הארסנל שבידי חיזבאללה (וחמאס), נמלי הים והאוויר של ישראל עלולים להיות נתונים לאיום ברמה שתרתיע חברות ספנות ותעופה זרות מלהגיע.
בתרחיש מעין זה רק חברות ישראליות, שמבנה האחזקות בהן מייצר אחיזה ממשלתית בשעת חירום, כמו צים ואל-על, ימשיכו לקיים את עורקי החיים הלוגיסטיים של מדינת ישראל, ובסיסי המוצא הקרובים ביותר שעליהם תוכלנה חברות אלה לסמוך יהיו בנמלי קפריסין ויוון. בנסיבות אלה לא ניתן יהיה לסמוך על תורכיה ולא על שותפות השלום מקרב שכנותיה הערביות של ישראל.
ראוי לציין כי פקידים קפריסאים בכירים ראו לנכון להזכיר את סוגיית “העומק האסטרטגי” עבור ישראל במסגרת דבריהם בכנס השנתי של הפורום הישראלי-הלני (שהתקיים הפעם בניקוסיה, 19–21 ביוני 2023), מיסודם של ארגון בני ברית, אוניברסיטת ניקוסיה ומכון IDIS היווני. שיקול זה מצטרף ליתרונות שצה”ל מפיק מאימון מסגרות הקומנדו שלו בתרגילים רחבי היקף בהרי הטרואודוס, בשנים האחרונות, במתארים התואמים ללחימה בלבנון.
מכאן החשיבות עבור ישראל של שימור עצמאות ההחלטה של קפריסין בתחומי הביטחון והחוץ, ללא איום של וטו מצד תורכיה (את רעיון הווטו ההדדי העלה בשעתו מזכ”ל האו”ם קופי ענאן במסגרת ניסיונות התיווך שלו). גם אם תתחדש ההתקדמות לקראת הסדר קבע מוסכם שיאפשר פיוס ושיתוף פעולה בין שני חלקי האי, התפתחות שישראל כמו גם רבות אחרות במרחב צריכות לברך עליה בחום, מרכיב זה של חופש ההחלטה חייב להישמר.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Pacific Press Agency / Dimitrios Karvountzis
- בניית אתרים